אנחנו נולדים תלותיים.
אנחנו כפי הנראה החיה שנולדת הכי תלותית מכולן.
משם – אנחנו מובלים כעדר.
עושים את מה שכולם עושים ועבדים לשיטה
שמספרת לנו שככה זה.
ולא ממש מודעים…
גם כשאנחנו מנסים לגבש את עצמנו כאינדיווידואלים
בגיל ההתבגרות שלנו… מנסים ומתאמצים ליישר אותנו.
מספרים לנו כמה הבגרויות חשובות,
כמה הצבא הוא חשוב,
כמה למצוא עבודה טובה ולרדוף אחר כסף זה חשוב.
להתחתן ולהביא ילדים וללמד אותם שככה זה – וזו הדרך.
ולהקשיב לחדשות.
בלי להטיל ספק.
קורה שאנחנו מתעוררים – בעקבות משבר משובח שנקרה לחיינו.
מתחילים הספקות.
מתחיל הכעס על המצב שלנו.
מבט על הבוסים שמנהלים אותנו מבפנים ומבחוץ ורצון למרוד בהם.
ושם עלינו לקבל החלטה –
אם לתת להם להמשיך להיות הבוסים –
או לקחת את השליטה ולהיות הבוסים של עצמנו.
רבים בוחרים להישאר עבדים.
בוחרים לתת לפחדים, לכסף, לילדים, לחדשות,
להיות הבוסים שלהם.
רבים לא אמיצים מספיק כי אינם מביטים למוות בעיניים.
לעובדה – שהגוף שלהם ימות בסוף.
שהכל זמני.
רק אלו שהחליטו לקחת את השליטה לעצמם
יוצאים לדרך.
וזו דרך.
דרך חתחתים.
עליהם להתגבר על כל כך הרבה מכשולים.
החל באנשים הכי קרובים שלהם שנבהלים,
באלו שהם עמלו כל חייהם שיעריכו אותם ויקבלו אותם,
ואז בלמידה דרך הרגליים,
בלהיות יצירתיים ולפתור בעיות,
בלהמשיך בליפול ולקום.
ורבים – לא קמים.
רבים – זוחלים בחזרה אל העדר.
המעטים שמתמידים… נלחמים ומתקדמים
מטפסים לעבר ראש ההר….
וכשהם כבר שם – או כמעט שם –
היא מגיעה.
המפולת.
הנפילה הקשה.
המשבר הגדול הבא.
תהום.
זו שבאה ללמד אותם ענווה מהי.
זו שבאה לספר להם- שאין להם באמת שליטה.
שכשהם בחרו שהם הבוסים של עצמם –
זו היתה רק עוד מדרגה בדרך למעלה.
להבנה – שהם לא נועדו להיות בוסים של עצמם.
הם נועדו לשחרר שליטה ולהיכנע –
לנשמה שלהם. לאלוהי שבהם. לעצמי הגבוה שלהם.
שם – בתהום – הם מגלים את אלוהים.
וגם שם מתוך הריק –
מתחילה לבעור בהם כמיהה,
יש להם קריאה, חלום, שאיפה למשהו
שהם מרגישים כל כך קטנים מולו.
שהם מאמינים שאין להם סיכוי.
שזה מסוכן. אפילו הזוי.
ושם המבחן האמיתי והבחירה.
ההחלטה הנוספת שעליהם לקחת.
לצאת לדרך אל הלא נודע –
כשהפעם – אינם צריכים לסמוך על עצמם.
רק על הנשמה שלהם.
רק על היקום.
כמו נחשון שנכנס לים סוף וסמך.
שם האמונה נוצרת.
שם היא מתחילה.
ומשם יש עוד מדבר לעבור – לפני הארץ המובטחת.
כנען. עם מלא חלב ודבש.
זה לא חדש.
אבל מדי פעם – נכון להביט על המפה
ולבחון –
היכן אנחנו בכל הדרך הזו?