ניתנו לי המון כינויים לאורך חיי.
מאותו "מחונן" בילדות שדילג על כיתה א', דרך "יזם", "סטארטאפיסט", "הייטקיסט" בשנות ה-20 של חיי, בהמשך "מנהל", "בוס", "איש עסקים בינלאומי", ומשם... "מנטור", "מאמן", "מאסטר", אפילו "יו"ר מפלגה", "סופר", "מרצה", "מנחה"... ועוד כמה וכמה כינויים.
מעולם לא התחברתי לאף אחד מהם.

כן, עברתי דרך. עם שחרורי מצה"ל, טיפחתי קריירה בהיי-טק, הקמתי סטארטאפ, בהמשך חברה בינלאומית מצליחה. לאורך כל הדרך - ליוותה אותי התחושה שאיני יודע לנהל מספיק טוב - מה שדחף אותי ללמוד בכל דרך אפשרית ולשפר את מיומנויות הניהול שלי.
כשהבחנתי שהיישום של כל אותה למידה הביא לתוצאות יוצאות דופן בעסקים שניהלתי, פניתי לתחום שתמיד כמהתי אליו - הדרכה.
זה התחיל בקניית זיכיון להנחיית קורס "7 ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" (על פי ספרו של סטיבן קובי, מטעם פרנקלין קובי ארה"ב וקבוצת מומנטום). בהמשך יצרתי והנחיתי סדנאות לפיתוח מנהלים בחברות הנחשבות במשק הישראלי. ב-2012 הקמתי עם קרן ראוך את "קרש קפיצה" וליוויתי חיילים משוחררים ופורשים שחיפשו מחדש את ייעודם. ב-2015 מצאתי את עצמי נבחר, לגמרי בטעות (יש כזו?), לעמוד בראש מפלגה שהובילה דמוקרטיה ישירה בבחירות. כתבתי והוצאתי לאור שני ספרים, "לוגן מארש" (ספר פנטזיה, הוצאת סטימצקי 2012) ו"העז לדעת - המסע אל מחוץ לתודעת העדר" (2018), הרציתי בפני קהלים שונים באולמות גדולים, הדרכתי וליוויתי מאות אנשים אישית, מנטלית ועסקית. בשנים האחרונות, ומתוך קפיצת התפתחות נוספת, רוחנית, אני מרגיש נוח יותר עם כינוי המהות שלי כ"מורה דרך". או בפשטות "יהונתן" - השם שניתן לי בהיוולדי.
אותה קפיצה תודעתית הובילה אותי ליצור ולהנחות את סדנת הריטריט (סופשבוע) בשם "לעומק המשמהות" אותה זכיתי להנחות כ-19 פעם בשלוש השנים האחרונות,
להיות חלק מצוות המרצים במכללה לרפואה אינטגרטיבית מאחדת של דר" נאדר בוטו,
ובנוסף - להקים את "ריטריט קפה - מקום להיות בו" - המרחב הטבעי הקסום בראש פינה העתיקה - שבשנתיים שהוא קיים הפך מוקד תרבות והוויה מקומית ומוקד עליה לרגל למטיילים ולמחפשים פינה שקטה ושפויה להווייתם.