לעומק המשמהות

בכל דרך בה אנו צועדים

מן הראוי שמדי פעם – נעצור,

נבחן את שעברנו, נאגד את שלמדנו,

נביט על ה"ציוד" שאנחנו סוחבים עמנו,

על מה שמעכב אותנו,

על מה שמניע אותנו להמשיך…

ונבדוק – אם אנחנו בדרך הנכונה לנו.

אם אנחנו נענים לשנועדנו ומשרתים

את רצוננו שלנו… או שאנחנו

הולכים בדרכם של אחרים.

עצירה שכזו לעולם לא קלה.

מה, אם נגלה שבמשך שנים

התקדמנו בכיוון הלא נכון?

מה אם ניאלץ להתמודד עם העובדה

שבמשך שנים אנחנו מוותרים…

על עצמנו?

מה אם נגלה… את מה שלא ממש רצינו

לגלות על עצמנו?

ומצד שני –

איך נרגיש שאנחנו יודעים

ממש יודעים! מי אנחנו ומה אנחנו נועדנו לעשות

בהמשך הדרך?

ומה אם נשיל מעלינו משאות כבדים

שלא משרתים אותנו במסע?

ומה אם נגלה… שאנחנו בסדר,

בדיוק כפי שאנו ונחליט להתמודד

מול כל אלו שמספרים לנו במהלך חיינו

שאנחנו לא?

מה אם נאהב את עצמנו אחרי כל כך

הרבה שנים שהיה לנו נוח לא לאהוב?

מה אם נעז להיות אנחנו

להוציא את הקול שלנו לעולם

ליצור את היצירה שלנו

מבלי שאכפת לנו מה חושבים?

מה אם נעז לעשות את הצעד המפחיד הזה

שמעולם רצינו אך לא העזנו לעשות?

ריטריט "לעומק המשמהות".

תודה לכל הנשמות שהיו שם יחד.

כי נועדנו להיפגש, להתחבר, ליצור, להרגיש, להביע, לחוות.

לחיות.

להיות.