לא בא לי על העבודה

למה הפרצוף הדיכאוני?

שאלתי את ליאורי, הבכורה שלי, בדרך לבית הקפה בו התחילה לעבוד.

"לא בא לי על העבודה," היא ענתה לי.

יכול להבין אותה. למלצר במשך שעות אנשים בחום הנוראי הזה, כשחלקם מהאנשים לא פחות נוראים ממנו….

"ואם לא תתייחסי אל זה כעבודה?" שאלתי.

"למה אתה מתכוון?"

"מה התפקיד שלך שם?"

"מלצרית."

"ומה התפקיד של המלצרית?"

"לקחת הזמנות משולחנות ולהגיש להם את האוכל".

"לשולחנות?" שאלתי.

"לאנשים שיושבים".

"אז מה התפקיד שלך?"

"לדאוג שהאנשים שבאים יקבלו את מה שהזמינו לאכול ולשתות." היא ענתה.

"זהו? אבל הם יכולים לאכול בבית, או לעצור בפלאפל ולהזמין שם! למה הם באים דווקא לשבת בבית הקפה?"

"כי הם אוהבים את האווירה."

"ומי יוצר את האווירה?"

"המקום – יש בו אווירה."

"המקום?"

"וגם… אנחנו העובדים".

"אז מה התפקיד שלך?"

"לתת לאנשים להרגיש טוב."

"ואיך את מרגישה ביום יום כשאת גורמת לאנשים להרגיש טוב?"

"טוב."

"אז אולי תתעלמי מכך שזו עבודה – ופשוט תחליטי שהיום את באה לעשות לכמה שיותר אנשים טוב?"

"טוב".

והחיוך שלה הוא ממיס הלבבות הגדול ביקום.

יהונתן כסיף - מומחה למנהיגות מודעת

הגיע הזמן שלך לגדול? לנצח את הפחדים, לצאת מהלופים וליצור שינוי משמעותי בחיים שלך? קבע.י איתי שיחת היכרות והתאמה ונבחן יחד אם אוכל לעזור לך. הכפתור מטה מוביל ליומן שלי.