זה התחיל די מוקדם – ביום שהרגשתם שעובדים עליכם.
שכל מה שההורים שלכם והמורים שלכם התאמצו לעשות
זה לעצב אתכם כפי שהם – ולא כפי שאתם.
זה התחיל בכעס. כעס שגרם לכם להתנתק לרגע.
ומשם התחלתם לצעוד. לשאול שאלות קשות יותר.
לבחון אפשרויות שונות. לגלות את האמת.
מה נכון או לא נכון? מה מתאים או לא מתאים?
התקדמתם… כי לא היתה ברירה.
למדתם את מה שלמדתם. עבדתם במה שעבדתם.
אולי מצאתם זוגיות, אולי הבאתם ילדים לעולם.
עם כל העומס סיכוי גבוה ששכחתם את עצמכם לשנים ארוכות.
המון דברים השתנו. רק הן התמידו והגיעו.
הכאפות.
עוד כאב. עוד פרידה. עוד אתגרים.
מרגיש לכם כאילו אתם צפים במים ובכל רגע
יגיע עוד גל, שלא נאמר, צונאמי – שבא להטביע אתכם.
ואתם נלחמים. נשארים עם הראש מעל המים.
מחכים לגל הבא.
לעתים – כדי לנצח את הגלים – הכי נכון זה לצלול לתוכם.
לצלול לעומק המשמהות.