בואו, אני יודע איך זה מרגיש, ה"לבד" הזה. והלבד הזה לא מגיע לבד. הוא בא עם חברים...
התסכול על הפער העצום בין מה שאתם יודעים לבין מה שאתם מיישמים באמת.
תחושת האשמה על כך שאתם לא עושים מספיק, שאתם לא עומדים בהבטחות שלכם לעצמכם,
הפחדים שמשתקים אתכם ומכניעים אתכם פעם אחר פעם מלעשות צעדים נועזים.
ואז מגיעים גם כל התירוצים, סליחה... "הסיבות".
כי היי... אין כמו להצדיק את המצב כדי להרגיש טוב יותר.

זה בסדר לשקוע. לכולנו יש תקופות כאלו... של חוסר חשק, מוטיבציה, ודאות. של כלום.
דברים חיצוניים שקורים פתאום, קורונה, מלחמה... יו ניים איט,
שמכניסים אותנו למוד של עצירה ולמצב רגשי שלא מאפשר לנו להתקדם.

השקיעה הזו היא מתנה. היא בדיוק מה שהייתם צריכים כדי לגבש את עצמכם מחדש.
ואחרי השקיעה... בא חושך. והכי חשוך לפני...?

הגיע הזמן שלכם לזרוח?