אנחנו עסוקים כל החיים כדי לבנות את הדמות שלנו באמצעות שופינג.
אנחנו רוכשים ידע, מקצועות ומיומנויות, דרגות, סטטוסים,
אנחנו רוכשים בתים, רכבים, תכשיטים, בגדים,
אנחנו רוכשים אנשים, בעלי חיים.
אנחנו מחונכים להגדיר את עצמנו באמצעות בעלות על כל מה שרכשנו.
אנחנו כל כך עסוקים בצריכה ובאגרנות
של כל הרכישות שלנו כדי שנוכל להתמזג.
כדי שאחרים יקבלו אותנו.
כדי שאנשים ידברו עלינו.
כדי שאחרים ירצו לצרוך אותנו.
אנחנו הופכים את עצמנו לעוד מוצר רב פעמי
שעומד למכירה בכל רגע נתון.
אנחנו כל כך עסוקים בזה… עד כדי
שאנחנו פוחדים פחד מוות מהאמת –
שאנחנו רק בני אדם, פשוטים, חסרי כל.
שהחופש – אינו בבעלות שלנו על דבר פרט על עצמנו,
כי בעלות על גורם חיצוני כלשהו לעולם מצמצמת את החופש שלנו.
שהדבר היחיד שבאמת בבעלותנו – הוא אנו עצמנו
והעצמי הזה שלנו הוא היחיד שבאמת מגדיר אותנו.
והוא אינו מוצר.
הוא אוסף כל ההתנהגויות והמעשים שלנו.
הוא אוסף כל הלבבות שנגענו בהם.
הוא סיפור עלילה של מסע שלם.
וכל שעליך לשאול את עצמך בכל רגע נתון:
האם סיפור העלילה שלך הוא כזה
שיהווה השראה לאחרים ויסופר עוד הרבה
אחרי לכתך?