אני לא רוצה להציג את עצמי

"בא לי לרגע להסיר מעלי את השם שלי,
את התפקידים שלי, את העיסוקים שלי,
את מי שאני עבור אחרים ואת איך שאני מציג את עצמי
ורק להיות פה ולספוג את מה שמגיע".

זה המשפט שיצא ממני ב-9.9.2020
כשנשאלתי "למה אתה פה" בסבב ההיכרות הראשוני
בריטריט הראשון בחיי.

הייתי כל כך מלא בעצמי בזמנו.
שנתיים אחרי ש"העז לדעת" יצא לאור,
שנתיים של עשרות במות ואלפי אנשים בקהל
של סרטונים בועטים באינסטוש
של אלפי עוקבים שמכנים אותי מנטור
של צעירים שפונים אלי בקניון ומבקשים להצטלם איתי.
שנתיים של קפיצה אדירה בחיים שלי
מכמעט אנונימי… (נו טוב, כמעט) לשם דבר.
הקורונה שהגיעה מספר חודשים לפני
רק העצימה את זה (מנפלאות הזום חוצה הגבולות).

הגעתי כמו טווס למקום הזה,
עם אוהל ותיק לארבעה ימים
כשאין לי מושג מה מצפה לי…
נכנסתי לאולם עם עשרות הנשים (ומספר דל של גברים).
הוא ישב שם בישיבה מזרחית, עוצם עיניים
(הנה המאמבו ג'מבו מתחיל… חשבתי לעצמי),
להקה קטנה ישובה לצדו עם כליה
ניגנה ושרה שירה מקודשת (וואי לי לאיפה נפלתי),
הוא פקח את עיניו וחייך חיוך קל,
אמר כמה מילים על המילים האחרונות של השיר
שזה עתה הסתיים,
וביקש שכל אחד יציג את עצמו ולמה הגיע.

וזה מה שיצא לי.
שאני לא רוצה להציג את עצמי.
רק להתנער ממני, ממי שאני.
ורק להיות בלי כל העול הזה.
להתפשט.
פשוט להישאר פשוט.

אלו היו ארבעה ימים מוזרים.
כל כך הרבה חפירות שגרמו לי לגלגל עיניים,
כל כך הרבה מושגים מוזרים,
כל כך הרבה התנסויות שהתאמצתי להתמסר להן,
כל כך הרבה בכי ורחמים עצמיים
שגרמו לי לשפוט ולרחם ממרום תותחותי
הבועטת, שלא בוכה, שלא מתקרבנת,
שנותנת ביומיום לאנשים כאלו כאפות בחמלה מחוזקת.

בסבב הסיכום שעשה התיישבתי מול כולם.
"לא הבנתי מילה ממה שדיברתם כאן", אמרתי.
"אבל אתם יודעים מה? נראה לי שאולי מצאתי
אלוהים שאני מוכן לדבר איתו."

אז לכל אלו שהכריזו שהתחרפנתי לפני שנתיים וחצי –
זו היתה נקודת המפנה (רק כדי שנהיה מסונכרנים).

הדבר עורר בי כל כך הרבה התנגדות
ויחד איתה כל כך הרבה סקרנות…

"היכן שההתנגדות הכי גדולה – שם ההתפתחות הכי גדולה",
המשפט הזה צץ לו בראשי…
ונרשמתי ללימודים של שנה בנושא.
וזו היתה שנה… של הרכנת ראש,
של איבוד שליטה והתרסקות,
של גילויים והתגלויות,
של מוות.
ולידה מחדש.
שנה של מתנה ושמה אותנטיות.
של חוויה ושמה פשטות.
של רוח פרצים שהשתוללה
בתוך החומר הנוקשה שהייתי.
של בכי ראשון אחרי יותר משתים עשרה שנים.
של הבנה למה לעזאזל מתכוונים
כל הרוחניקים האלו כשהם אומרים "לב פתוח".
שנה של התפשטות.

והיום? רק אומר תודה.
תודה על כל כאב שהגיע,
על כל אתגר שהפתיע,
על כל רגש שהפציע,
ועל המתנות הנפלאות שיש לי,
הודות לכל אלו – לתת.