אני?
אני פה רק כדי להזכיר לך.
אני פה כדי להזכיר לך
שבתוך בלילת המציאות שיצרת לך,
זו שמכונה בפיך "חיים",
יש אותך.
להזכיר לך
שאם הקפדת עד עכשיו להקריב את עצמך
למען אחרים,
גם אם עבור הילדים שמכונים "שלך" –
שכחת את תפקידך.
שאם הקפדת להישאר באותו המקום שנים ארוכות
רק מתוך הפחד מ"מה יהיה" –
שכחת לסמוך עליך.
שאם הקפדת עד כה לשמור לעצמך
את הברכות המשמעותיות שנועדת לתת פה לאחרים –
הן נרקבות בתוכך והופכות לקללות.
שאם התעלמת מהכמיהה שלך
וויתרת על מה שבער בך –
סטית מהדרך שלך.
שאם בחרת לקחת את כל הדברים הנוראיים
שקרו לך עד כה בחיים ולהפוך אותם
לתירוץ היתקרבנות – ולא לסיבה לפעול ולתת,
לא הבנת.
לא הבנת את כללי המשחק.
משחק שכלליו נקבעו על ידך. על ידך! אבל שכחת.
אני פה כדי להזכיר לך שאין לך הזדמנות שניה.
שהחיים שלך נגמרים בכל שניה שעוברת.
שיש לך רק את הרגע הזה,
ואת הרגע הבא,
וכל אחד מהרגעים האלו הוא מבחן,
מבחן ששמת לך לקחת רק פעם אחת.
מבחנים לא נועדו להיות קלים.
התפתחות ולמידה לא קורות מהימנעות.
דרכך ביקום אינה כהליכון בחדר הכושר –
התקדמות בדרך לא נעשית מלעמוד במקום.
גם לא מצעידה בדרכם של אחרים.
אלו הם צעדייך שיוצרים את הדרך שלך.
אני פה כדי להזכיר לך לצעוד ולסמוך.
עליך.
ואם עדיין אין לך את האומץ,
אני כאן.
כדי להזכיר לך שלא לעשות את זה…
צריך להפחיד אותך הרבה יותר.