fbpx

אימון רוחני

כל אדם, לאורך דרכו, חווה את הרגע הזה. זה יכול להיות בעקבות שברון לב, אבדן כבד, אירוע שמזעזע את עולמך, פרידה כואבת או כל משבר אחר, ולוקח לך זמן להבין – שהרגע הזה לא הגיע סתם.

הוא הגיע כדי לאפשר לך לגדול.

רובנו יילחם ברגע הזה – יבנה חומות של ציניות, יברח לעשייה אינסופית, יחפש לו ריבאונדים – למלא את החלל, ייאחז בקרנות המזבח, ידחיק ויכחיש. הכל כדי לא לשקוע, לא ליפול לתוך הבור החשוך של הכאב.

זה יעבוד לו, לטווח קצר, זה יחזיק אותו עם הראש מעל המים, אך לאורך זמן – חייו יהפכו מרדף בלתי פוסק אחר כלום ושום דבר, מלחמה יומיומית ריקה מתוכן ומשמעות. והוא יגלה, במוקדם או במאוחר – שהפצע לא הגליד. שהוא חוזר ומכאיב פעם אחר פעם, עם אנשים שונים, עם סיפורים שונים, עם משברים חדשים.

רובנו, אגב, גם יחייה את חייו כך ויסיים אותם כך, מהסיבה הפשוטה שהתרבות אליה נולדנו מתייחסת לכאב, למשברים, לדיכאונות, לעצב, כאל דברים שליליים. שאם אנחנו חווים אותם אנחנו לא בסדר וצריך להציל אותנו. לגרום לנו לקחת את השליטה לידיים שוב, במקרה הטוב, או לקחת תרופות פסיכיאטריות כדי להשכיח הכל.

והמעט שנותר, זה שייבחר לגדול – זה שזה כל כך יכאב לו, זה שיכעס מספיק ויחליט שדי! זה שיסכים להיכנע וירכין את הראש ויבין – שאין לו באמת שליטה. שאינו יודע הכל. שיטיל ספק באמת שלו – יסכים לבחון אמיתות אחרות ויקפוץ לאותו הבור. שם, לבדו, בתחתית, באפלה, בריק – רק שם יוכל למצוא את הפתח הנסתר אל הג'ונגל הנפלא של אי-הוודאות, כשהוא עירום ותמים כביום היוולדו.

שם, דרך התעלה הצרה – ייוולד מחדש, עם המשמעות, עם הביטחון והאמונה בעצמו – ויתחיל לחיות. באמת.

האדם הוא ישות משולבת גוף-נפש-רוח

העולם המערבי והתרבות אליהם אנו נולדים מעודדים אותנו מינקות לטפח בעיקר את הגוף ואת הנפש שלנו. לאכול נכון, לעשות ספורט, ללמוד, לפתור בעיות, לחשוב יצירתית, להכיר ברגשות, לתקשר, להנהיג, לקבוע מטרות ולהשיג אותן. להשיג שליטה בחיים שלנו.

זה שלב חשוב, אין ספק, ותעשייה שלמה של מורים, מנטורים, מאמנים, פסיכולוגים ויועצים קיימת כדי לעזור לאנשים לעשות בדיוק את זה.

מעבר לכך – דרך רוחנית נתפשת לרוב ומקושרת בתרבות שלנו לדת, וכן, דתות למיניהן "תפסו בעלות" על הרוח והפכו אותה לתעשייה שלמה של כבוד, שליטה, כוח וכסף.

אנחנו מחונכים מגיל אפס מתוך פרדיגמת חוסר – שאין מספיק לכולם – שעלינו להילחם כדי להתקיים ושכל מטרתנו היא להשיג עוד ועוד. והרוח – ההתפתחות הרוחנית שלנו – נשכחת.

שאלתם את עצמכם פעם: מאין באות המחשבות שלכם? מאין מופיעים הרעיונות שלכם? מאין מגיעים הרגשות שלכם והתחושות שלכם? החלומות שלכם? דנתם עם עצמכם אי פעם לגבי רכיב הנשמה שלכם?

חשבתם פעם על המוח שלכם כמכשיר קשר עוצמתי בעלת תדרים מרובים – ושאולי כל מה שמופיע בחיים שלכם קשור לכך? שהמידע שיש לכם – לא באמת נמצא שם – אלא ב"ענן" שאליו אתם מחוברים?

חשבתם פעם, שאולי, רק אולי, כל מה שקורה לכם בחיים – הוא בעצם הכוונה של הנשמה שלכם כדי שתצלח את ההשתלמות שלשמה הגיעה לכאן? שכל משבר הוא זעקה – שאתם מתעלמים ממנה? שכל כאפה מהחיים בעצם נועדה לגרום לכם להבין שהגיע הזמן שלכם לעצור, להיות לבד, להיכנס פנימה – ולחפש את התשובות בפנים ולא בחוץ?

אימון רוחני נועד לאפשר לכם להביט מחדש באופן מעמיק והוליסטי – שלם – על אירועי החיים שלכם, לגלות את המשמעות ואת הקשרים הנסתרים ביניהם. אימון רוחני יביא את המתאמן להתחבר למסע הנשמה שלנו – להשתלמות שבאה לעבור פה – אותה אנו מכנים לרוב "ייעוד". להבנה שהמושג הזה אותו מכנים "אלוהים" אינו נמצא בשום מקום בחוץ – אלא בתוכנו. וכשמבינים את זה – כל הראייה שלנו משתנה.

מדובר בתהליך פנימי מטורף שאדם עובר כדי להגיע לתשובות לגבי חייו מתוך הקשבה לקול הפנימי שלו – ולמעשה – מתוך חיבור לתדר שמקשר בינו ובין הנשמה שלו. יקבל תובנות לגבי הדרך, הכוונה לגבי ההתנהגות והעשייה במימד הגשמי – במציאות שלנו. אמונה וביטחון בעצמו ובדרכו – לצד הפחדים והספקות שעולים בנפשו.

יש תפישה רווחת שרוחניות היא ניתוק מהמציאות. ויש בזה מן הנכון.

הגילוי הרוחני יש בו כדי להתמכר אליו ולשכוח שאנחנו עדיין חיים פה בכדור הארץ, בתרבות חומרית, בגוף אנושי, בשיטה כלכלית שבלי שנשחק את המשחק שלה – לא באמת נשרוד.
אימון רוחני לא נועד לדחוק את החיים המודרניים לטובת התנזרות ומדיטציה אינסופית.

היישום של הרוחניות הינו לגמרי גשמי – הוא ביום יום, בפעולות, בקבלת החלטות ובעשייה פה בקרקע. אימון רוחני יעלה את רמת המודעות של המתאמן לגבי כל בחירה ויאפשר בהירות גם לגבי מטרות חומריות.
ללא החומר – אין רוח – וללא רוח אין חומר.

אימון רוחני לגמרי אינו נוגד השגת מטרות חומריות. ההיפך הוא הנכון. הוא בא מהתפישה שכשהרוח שלמה ורגועה – עולם החומר הופך לנגיש וקל יותר.
ד"ר נאדר בוטו אומר: האור הוא המטרה, האהבה היא הדרך – האושר הוא הסימן.
האור – הוא ההגשמה של הנשמה שלנו דרכנו.
האהבה – היא הדרך היחידה בה עלינו לפעול כדי להשיג את המטרה הזו.
האושר – הוא הסימן – כשאנחנו מאושרים – זה אומר שאנחנו בדרך הנכונה.

מאמן רוחני אינו מדריך רוחני

המאמן אינו מטפל או מדריך. ההדרכה הרוחנית האמיתית היא של המתאמן עצמו. תפקיד המאמן הוא לאמן את המתאמן לדעת לגשת אליה, לקבל אותה, לשוחח עמה, להכיר בה. אימון רוחני יראה למתאמן את השער לעולם שבו לנשמה שלו יש קול, להדרכה שלו יש ביטוי. אימון רוחני יוביל אותו להקשיב לאני הפנימי שלו וללב שלו – המתאמן עצמו הוא זה שצועד בדרכו שלו, על כן לא יכולה להיות התערבות של מאמן בהכוונה בדרך הזו.

הרוח שלנו נמצאת בהווייתה כל הזמן – גם כשאנחנו לא מכירים בה או שוכחים אותה. לא ניתן לשלוט בה או לאמן אותה. להיפך – עלינו להתמסר ולאפשר לה לאמן אותנו.

אימון רוחני יאפשר למתאמנים היכרות עמה ועם שפתה המרתקת. יכשיר את המתאמנים להקשיב לקול הדממה, להיכנס למצב של ריק, של מיינדפולנס כדי לגלות את התשובות שכבר נמצאות אצלו. צעידה בדרך מתוך ידיעה מוחלטת, ביטחון ואמון בעצמך ובהדרכה שלך – מחזקת את היכולות שלך, את החוסן המנטלי שלך, מקלה את ההתמודדות בהשגת המטרות שלך.

בתהליך אימון רוחני נעצור רגע מהמרדף האין סופי והמחשבה שמשהו צריך לקרות כל הזמן. נקבל את עצמנו, נאהב את עצמנו ונפעל באהבה בדרכנו – כי האושר נמצא בדיוק שם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.